מָעֲטוּף חָ'לְפִי נָהַג לִכְתּוֹב שִׁירִים,
בַּחָצֵר הַמּוּצֶלֶת בְּצֵל בְּרוֹשִׁים
אוֹ בַּמִּרְפֶּסֶת שֶׁמּוּל הַנּוֹף עַל עַמּוּדִים.
הָיָה מוֹכֵר אוֹתָם לַקְּצִינִים הַתּוּרְכִּים
וְאָז לַסָרְגֶ'נְטִּים הַבְּרִיטִים.
דּוֹר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בְּאֶרֶץ-פָלַשְׂתִינָה,
נָהַג תָּמִיד לְהַצִּיעַ סֵפֶל מַיִם צוֹנְנִים וּתְמָרִים
לַיְּהוּדִים שֶׁעָבְרוּ מוּל בֵּית הָאֶבֶן שֶׁלּוֹ,
בְּדַרְכָּם מִירוּשָׁלַיִם לְבֵית-לֶחֶם אוֹ לַהֶרוֹדִיוֹן.
אִישְׁתּוֹ רָחִימָה הָיְיתָה אָחוֹת רַחְמָנִיָּיה,
בְּבֵית הַחוֹלִים הַצָּרְפָתִי שֶׁמּוּל חוֹמָת הָעִיר הָעַתִּיקָה.
הִגִּישָׁה סֵפֶל מַיִם צוֹנְנִים וּתְמָרִים
לְפִיהֶם שֶׁל חוֹלֵי צָרַעַת אֲשֶׁר לָמוּת נוֹטִים.
וּבּוֹקֶר לַח בִּשְׁנַת תש"ח,
הוֹדִיעוּ בְּנִיוּ-יוֹרְק עַל הֲקָמַת מְדִינָה חֲדָשָׁה.
מוּל שֶׁאוֹן הַשִׁרְיוֹנִיוֹת וְהַקָרָבִּינִים אָרַז מִזְוָודְתוֹ,
וְבַּבּוֹקֶר מָצָא עַצְמוֹ בְּבִקְתַּת טִיחַ עִם גַּג פַּח לְיַד יְרִיחוֹ.
רָחִימָה לֹא עָמְדָה בִּתְּלָאוֹת הַבְּרִיחָה.
הוּא טָמַן אוֹתָהּ בְּחוֹל הַמִּדְבָּר שֶׁאוֹתוֹ לֹא הִכִּירָה.
מָעֲטוּף וְשֶׁבַע בְּנוֹתָיו חוֹלְמִים הַבַּיְתָה בְּכֹל לַיְלָה.
שִׁירִים בַּחָצֵר הַמּוּצֶלֶת בְּצֵל בְּרוֹשִׁים,
מַיִם וּתְמָרִים לָעוֹבְרִים וְשָׁבִים.
* הסיפור מוקדש לכל ילידי הארץ הערביים שברחו מבתיהם היפהפיים בירושלים מפחד המדינה היהודית, וכשרצו לחזור לנכסיהם גילו כי כנסת ישראל חוקקה חוק נוטף לאומנות, אי-צדק וגזענות – המונע ממי שלא נוכח בביתו תקופה מסויימת לחזור אליו
