הוֹ אַטְלַס רֵעִי, וַהֲרֵי אַתָּה אֲנִי.
לֹא בִּיקַּשְׁתִּי לָשֵׂאת אֶת כִּיפַּת הַשָּׁמַיִים עַל כְּתֵפַיי,
לֹא שָׁאַלְתִּי שֶׁיִּקְרְאוּ אוֹקְיָינוֹס אַחֲרַי.
אֵין זֶה פֶּלֶא שֶׁבְּיַבֶּשֶׁת אַטְלָנְטִּיס נִמְצֵאתִי
וְאֵין פְּלִיאָה כִּי קְרָאוּהַ עַל שְׁמִי.
וּמָה אִם מֵדוּזָה הָפְכָה לְאֶבֶן אֶת גּוּפִי?
הַחוּלְיָה הַנּוֹשֵׂאת לִבְנֵי הָאֱנוֹשׁ אֶת הַגּוּלְגּוֹלֶת
הִיא אֲנִי.
וְהָרֵי הָאַטְלַס הֵם עַכְשָׁיו בֵּיתִי.
אַטְלַס הוּא אֲנִי.




















