הִיא לֹא תִּתְפּוֹס אוֹתִי נִסְעָר לִקְרָאתָהּ, אָמַר לְעַצְמוֹ
כְּשֶׁהוּא מְאַמֵּץ אֶת הַבָּעַת הַגֶּבֶר הֲכִי קְשׁוּחָה שֶׁלּוֹ.
אֲבָל הִיא בְּחוּשֶׁיהָ הַנָּשִׁיִּים חָשָׁה מִיָּיד מִבַּעַד לַבַּד,
שֶׁלִּיבּוֹ, מִמּוּלָהּ, הִכְפִּיל אֶת קֶצֶב פְּעִימָתוֹ.
שְׁנִיָּיה לִפְנֵי שֶׁנָגְעוּ, סוֹפְסוֹף.
