כן, הייתי רוצה לחיות בתקופה ההיא ששער יפו נראה ככה. מסתכל על השער בתמונה הקסומה הזאת ומסתכל על הסתמיות הישראלית המצועצעת מלוקקת שהוא היום, ומבין מה קרה לעם, לארץ, לעולם במהלך השנים שמאז נבנה בשנת 1538 ועד ימינו הדראוניים. הסולטן סולימן בן-סולטן סלים חאן בנה את חומות העיר העתיקה של ירושוליים באמצע המאה החמש-עשרה והשערים שהוסדרו בחומה היו ננעלים בכל ערב מפחד ליסטים לתלייה וחיות רעות. לכן סידרו בקרבת מקום מלון דרכים, שהוא היום המבנה של תיאטרון החאן. אבל היה עוד מלון דרכים אחד, ככה מחוץ לפתח של השער ורואים אותו כאן בתמונה, שהייתי נותן המון רק להתארח בו לילה אחד, כי איך שהוא נראה לי זה הדבר הכי יפה ותמים ושורשי שבנו בעולם.
הייתי יושב על המרפסת ומעשן טבק מכל סוג שהיה מקובל אז ומסתכל מלמעלה על הליסטים לתלייה ועל החיות הרעות ויוצר חומת עשן סמיך שתפריד בינינו. והייתי אוכל כל מה שבעל החאן או רעייתו היו מגישים לי. מה היו אוכלים אז? בטח היו ביצים, בוודאי שהיה לחם, אולי ירקות כמה, צנוניות, נתח בשר ובטוח קאהווה, אם לא שם ואם לא אז אז מתי כבר אשתה קפה. המלון הזה הוא היופי המקורי של התקופה והעיר הזאת, לפני זוועת הולילנד, בימים שבנו יצירות כמו משכנות שאננים.
כשאני מדבר על שער יפו אני מדבר על הקשת הקטנה הזאת שרואים כאן בתמונה, ולא על השער של המכוניות שנראה כמו צלקת בחומה, ככה בין מגדל דאוד לשער היפה. למה פרצו לראשונה את החומה לתנועת מרכבות? ככה, כי קיסר אלמניה וילהלם ה-2 הגיע לביקור והשלטון העותומאני סידר לו ולרעייתו אוגוסטה ויקטוריה פתח מיוחד שקטע לא רק את רצף החומה אלא גם את ההיסטוריה. כי מאז נכנסים כלי רכב לתחומי החומות, למשל מאזדה 6. ותראו את ההבדל בין הגרמנים לבריטים. כשהגיע הגנרל אדמונד אלנבי שכבש את פלשתינה מידי הטורקים לשער יפו בשנת אלף תשע מאות ו-17, הוא הסתכל על הרמפה ההיא שהטורקים הכינו לקייזר אלמניה ואמר שהוא לא מתכוון להיכנס לעיר הישנה כשהוא על כרכרה. הוא ירד מהסוס, וביחד עם כל קציניו פסע פנימה ברגל. ככה הוא רצה לתת כבוד ומחווה של צניעות לעיר החשובה משום מה לכל מיני סוגי אמונות.
אבל הבריטים כרגיל הרי לא יודעים לפרוש בשיא, וככה קרה שאיזה פקידון שמונה למושל העיר, רונלד סטורס, נתן הוראה לפרק את מגדל השעון שהיה מול השער, כי הוא פגע לדעתו העלובה במראה הכללי של השער. זה היה מגדל שעון בגובה 13 מטר, עם ארבעה שעונים כל אחד בכיוון אחר של רוחות השמיים. השעונים המערבי והמזרחי הראו את השעה באירופה, והאחרים את הזמן המקומי. מעל השעונים הוצב כמובן פעמון. זה היה אחד משבעת מגדלי השעון שנבנו בארץ ישראל כמחווה ל-25 שנות שלטונו של הסולטן עבוד חמיד ה-2. אחד מהם הוא עד היום מגדל השעון ביפו. הבריטים האווילים גם הרסו את כל הבתים שהיו בנויים בצמוד לחומה כולל את המלון הקטן שלי, שבשלב מסויים קראו לו מלון Lloyd. הרסו את כל התמימות ההיא רק כדי שיראו את החומה מימין ועד שמאל.
לפני 400 שנה הייתי יכול להתאכסן במלון הדרכים ככה בצורה אנונימית, בניגוד להיום שצריך כמה תעודות מזהות אפילו אם אתה רוצה להיות אחד בלי שם לערב וללילה. בתמורה להתאכסנותי ללא שם ורישיון נהיגה הייתי מציע להם לכתוב שיר הלל על המלון שהיה בפתח של שער יפו. אבל היום המדינה שהוקמה על חורבות האימפריה העותומאנית והאימפריה הבריטית עוצרת במקום הזה בדיוק את ילידי הארץ שמוכרים בייגלה עם שומשום וזעתר בתוך דף של ספר טלפונים, שבלעדיהם בכלל אין "העיר העתיקה". המדינה שהייתה לליסטים לתלייה שופטת את אלה שמכרו שם בייגלה מחוץ לחוק במשך 25 שנה וגוזרת עליהם 10 שנים בבית הסוהר בגלל שלא היה להם רישיון. התמלאתי אושר כששיחררו בגלל ההד התקשורתי את מוכר הבייגלה הוותיק ההוא, ואני נשבע שבשבוע הבא שאני נוסע היישר לשם ולוחץ לו את היד, ומבקש סליחה בשם החיה הרעה, וקונה ממנו לפחות שני בייגלה עם שומשום. ושקיק זעתר כמובן.
