לֹא יָדַע מַדּוּעַ יָצָא הַיּוֹם אֶל הַנַּחַל.
פָּעֲמָה בּוֹ הַרְגָּשָׁה.
וְכָּךְ לֹא הִפְתִּיעַ אוֹתוֹ לִרְאוֹת אֶת הַבַּקְבּוּק הַמּוּכָּר,
שֶׁהִפְקִיד פַּעַם בֵּין גָלֵּי הַיָּם,
מִתְדָפֶּק קַלּוֹת עַל הַחֲלוּקִים.
כְּבָר לֹא שָׁקוּף לְגַמְרֵי, מִתְּלָאוֹת הַמַּסָּע,
אֲבָל פְּקָק הַשַּׁעַם הַנֶּאֱמָן בִּמְקוֹמוֹ חָתוּם,
וְהַמִּכְתָּב שֶׁבְּתוֹכוֹ גַּם חָתוּם,
בִּכְתַב יָדָהּ.




















