דרור מרום

עליי ועל המקום שכאן
אם אני כותב שירים וסיפורים מאז שהייתי בן תריסר שנים, אז אתם יכולים להניח כי "המגירה" מתפקעת. התחלתי לכתוב במחברת הכי פשוטה…

במדור שירים

במדור רשימות

במדור היקום

במדור סיפורים

משהו מיוחד

מסע אמיתי בחלל – בין 3 מיליון גלאקסיות אמיתיות שצולמו ע"י הטלסקופ "סלואן"

זה מהדברים היפים בעולם

זה אחד מהדברים הכי יפים בעולם. הוא קם לפניה וישב על הכורסה בחדר העבודה הצמוד לחדר השינה כדי לצפות בה מתעוררת. אישה, האיש שלך מסתכל עלייך. הוא קם לפני השעון וכשזה צילצל היא התעלמה ממנו כהרגלה. חיכה רבע שעה ולחש לה בקולו הכי עדין 'מותק את צריכה לקום'. מהסדין שהוא פריט הלבוש היחידי שלה בלילות מאז שהיא מכירה אותו מבצבצת רגל ארוכה ובהונות שקצותיהן צבועים אדום. שאר הגוף מכוסה עד לשיער הדבש שהוא הדבר היחידי שנראה מבעד לסדין. נאבקת כדי להורידו ממנה. מצליחה רק לאחר כמה ניסיונות. טישטוש הבוקר שלה. מזדקפת למחצה. זה אחד מהדברים הכי יפים בעולם. יושבת כמו בת-הים הקטנה – רגלה השמאלית עם ברך למעלה, רגלה הימנית מקופלת אי-שם. צדודית דקה ובהירה. מתמתחת, ואם יש גבר שראה מימיו סצינה יותר מדליקה מאישה מתמתחת שיקום. מרפקים לצדדים, כפות ידיים לצידי הרקות, אצבעות צבועות בזהב עוברות דרך שיער ארוך וחלק. מחפשת את גומיית השיער, מוצאת אותה ומכינה את עיגול השיער הכי מרושל שנראה אי-פעם, שקצות השיער מבצבצות ממנו כמו ענף של איזה דקל בעל עלים עגלגלים. כשהיא מסדרת את השיער נמתח חזה ואם יש גבר שראה מימיו מחזה יותר מסעיר אז שיקום, או בעצם שישכב איתו מייד. צווארה מתמתח עוד, כאילו האף שלה מחפש נקודות בקיר הגבוה בואכה התקרה. מתרוממת בקלילות כבדה מהמיטה הנמוכה שבעוד כמה שבועות תסיים את תקופת שירותה ותוחלף במיטה גבוהה ומתאימה יותר לעניינים שביניהם. כמו שהיא מתיישבת על המיטה בצורה המיוחדת שלה הכוללת עמידה ואז צניחה קלה של האחוריים היפים עד למגע – כך היא גם קמה; מניפה את עצמה בעקבותיהם כאילו היו המנוע המניע אותה. החזייה מונחת על ארגז הקש הסמוך והיא הפריט הראשון שעולה על דקיקותה. היא רואה אותו מביט בה ומסובבת את עצמה כדי להעניק לו מבט מקיף. מהדקת מאחור בקלות, פוסעת לעברו וחולפת מול פניו כאילו במיקרה בדרכה למגירת הלבנים. מוציאה משהו ורוד ומכניסה רגל אחר רגל. כשנעלמה לשבריר שנייה מעבר לעמוד הקיר הוא משמיע קול מחאה דק שמביא אותה מייד בחזרה אל מול עיניו. עכשיו היא מול הארון. 'אין לי מה ללבוש'. הוא באמת לא שמע את המשפט הזה מאף אישה שהיה איתה בימי חייו. אוהב שמכנסיה מסודרים על מדף גבוה. כך היא נאלצת להיעמד על קצות אצבעותיה וכך שרירי רגליה נמתחים בצורה מסעירה וכך הוא מאחל לה שלא תמצא שום בגד במשך כמה דקות. ברוב טיפשותו הוא מציע לה להעלות על עצמה את הג'ינס היפים האלה שלה שכל אחד מכפתוריהם שונה, אותם המכנסיים שלבשה כשחזרה מאמריקה והגיחה בהם אל מול עיניו מבעד לדלת האוטומטית והחסירה לו כמה וכמה פעימות. אוהב שהיא נכנסת אליהם ומסדרת את עצמה בתוכם לפני שהיא סוגרת אותם, בתנועה מהירה וקטנה של הירכיים ומה שמעליהם. כשהוא חושב על סצינת הבוקר הזאת הוא מבין שכאילו עיצב את חייו ואת הקריירה שלו כך שתמיד יצטרך לצאת מהבית אחרי הנשים שלו. כי אישה, כשהאיש שלך מסתכל עלייך זה אחד מהדברים הכי יפים בעולם.

שתפו אותנו:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן