אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ כַּמָּה זְמַן אוּכַל לְהַמְשִׁיךְ,
יוֹדֵעַ שֶׁסִּיכַּמְנוּ בֵּינֵינוּ לַעֲמוֹד זֶה מוּל זוֹ,
פְּשׁוּטִים כְּבִשֶׁעָתֵנּוּ הָרִאשׁוֹנָה,
מִבְּלִי לָגַעַת, מִבְּלִי שְׂפָתַיִים.
אֲבָל אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ כַּמָּה עוֹד אוּכַל,
יוֹדֵעַ שֶׁכְּבָר נִישַּׁקְתִּי אוֹתָךְ רִיבּוֹא פְּעָמִים,
וּרְבָבָה הִשְׁתַּכְשַׁכְתִּי בָּךְ,
אֲבָל עַכְשָׁיו שָׁעוֹן הַחוֹל מְתַקְתֵּק פּוֹעֵם.
אֲנִי יוֹדֵעַ מָה עָלַיי לַעֲשׂוֹת,
כְּדֵי שֶׁאוּכַל בִּכְלָל לְהַמְשִׁיךְ לַעֲמוֹד.
כְּנִיעָה לְלֹא תְּנָאִים
הִיא לִפְעָמִים דָּבָר מָתוֹק.
